תוויות מזון וסימון תזונתי

באדיבות משרד הבריאות.

סימון המוצר באמצעות תווית המזון הוא בבחינת "תעודת הזהות" של המוצר. בארץ, כמו ברוב המדינות המערביות, סימון מוצרי מזון מעוגן ומוסדר במסגרת חקיקה.

המידע הבא חייב להופיע על גבי אריזת המוצר:

• שם המזון
• פרטי היצרן, החברה המשווקת והחברה שארזה את המוצר, וכן פרטי היבואן וארץ הייצור במקרה של מוצרים מיובאים
• תכולת המוצר – משקל או נפח
• רשימת רכיבי המוצר
• סימון תזונתי – תכולת הערכים התזונתיים של המוצר
• סימון תאריכים ¬– תאריך הייצור ותאריך תפוגה
• הוראות החסנה, הובלה ושימוש;
• כשרות המוצר.

בנוסף מוסדרים בתקן סימוני רשות כגון: "נטול".../ "ללא" / "דל" / "מופחת..." עבור רכיבי תזונה מסוימים ותנאים לסימון מוצר מזון בכינויים "טבעי" ו"טרי". (על כך ראו בהמשך).

שם המוצר ושם המזון

שם המוצר – לרוב, השם המקובל של המוצר הוא שם מסחרי שניתן למזון על ידי היצרן לצרכים שיווקיים. שם זה אינו מייצג בהכרח את הרכב המוצר והוא יכול להיות שם דמיוני.

שם המזון, בניגוד לשם המסחרי של המוצר, מספק מידע על אודות סוג המזון, צורתו, מרכיביו ואופן עיבודו, במידה שהדבר רלוונטי. לדוגמה: בעוד ששמו המסחרי של המוצר יהיה "דג-לי", שם המזון עצמו הוא "דג בציפוי פריך עם שומשום" – שם המתאר את מהותו של המוצר.

על פי שם המזון אפשר להבין אם המזון מכיל רכיב כלשהו או הוכן בטעמו של אותו רכיב, למשל: יוגורט עם תות – מציין כי תות הוא אחד המרכיבים במזון. יוגורט בטעם תות – מציין כי רק חומרי הטעם נמצאים במזון, ללא תוספת פרי.

אם שם המזון מדגיש רכיבי מזון נוספים בשמו ו/או באמצעות איור על האריזה, יש לפרט את תכולת הרכיב באחוזים בסמוך לשם המוצר או ברשימת הרכיבים.

 פרטי היצרן, היבואן, החברה המשווקת והחברה האורזת

כאשר רוכשים מזון, נוכל לדעת מי עומד מאחוריו לפי הפרטים הרשומים על התווית.

המידע המופיע על אריזת המזון יכלול את הפרטים הבאים:

• שם היצרן וכתובתו (למעט במקרים אחרים המוגדרים בחוק);
• מזון מיובא המשווק באריזתו המקורית יכלול את שם היבואן וכתובתו ואת ארץ הייצור. אם המזון עבר תהליכי ייצור נוספים בארץ טרם שיווקו, אין צורך לסמן עליו את ארץ הייצור. זאת מלבד במקרים שבהם השינוי במוצר כלל שינויי אריזה בלבד, ובהם חובה לסמן את ארץ הייצור.
• שמות החברה המשווקת, החברה האורזת וכתובותיהן.

^{תכולת המוצר}

_{סימון המזון על גבי האריזה צריך לכלול את התכולה (נטו) של המזון שבאריזה, ביחידות משקל או ביחידות נפח, על פי סוג המזון:}

• מזון נוזלי (למשל משקה קל): תכולתו של מזון נוזלי רשומה ביחידות נפח – ליטרים או מיליליטרים;
• מזון מוצק (למשל: דגני בוקר), מוצק למחצה או צמיג (למשל דבש), תכולתו תסומן ביחידות משקל – גרמים או מיליגרמים.
• מזון מוצק השרוי בתוך נוזל – כגון: שימורי ירקות – מסומן גם במשקל המסונן, כלומר, משקל המוצר עם הנוזלים ומשקלו ללא הנוזלים;
• קיימות הוראות נוספות למקרים ייחודיים כגון מוצר הארוז במכלי ספריי (קצפת, שמן להתזה וכו');

^{מה מכיל המוצר? רשימת רכיבי המזון}

בתווית המזון מופיע מידע לגבי רכיבי המזון (חומרי מוצא ותוספות) אשר שימשו בייצורו. רכיבי המזון יפורטו בסדר יורד על פי תכולתם היחסית במשקל המוצר, מהתכולה הגדולה לתכולה הקטנה ביותר. כלומר, הרכיב שכמותו במוצר היא הגדולה ביותר יופיע ראשון ברשימת הרכיבים, והמרכיב שכמותו היא הקטנה ביותר, יופיע בה אחרון.

גם חומרי טעם ותוספי מזון כגון צבעי מאכל, חומרים משמרים, מייצבים וכדומה יפורטו ברשימת הרכיבים. יש תוספי מזון (כגון טרטרזין, סולפיטים) שיסומנו בשמם המפורש וכן בשם הקבוצה שאליה הם משתייכים, בהתאם למטרתם העיקרית ; לעומת זאת, יש תוספים שניתן לסמן בשמם המפורש או בציון מספר ה-E, וכן בשם הקבוצה שאליה הם משתייכים..

^{סימון תזונתי – רשימת ערכים תזונתיים}

לרוב אנו בוחרים מוצר מזון מסוים על פי שיקולים של טעם, מחיר, נוחות השימוש בו או הכנתו. בשנים האחרונות, עם העלייה במודעות הצרכנים לערכו התזונתי של המזון, מהווה הסימון התזונתי כלי נוסף וחשוב בבחירה מושכלת של המזונות .

הסימון התזונתי מאפשר להבין מהי תכולתם של רכיבי התזונה במזון ולהשוות בין הערכים התזונתיים של מוצרים דומים מבחינת הערך הקלורי, תכולת השומן, החלבונים, הנתרן ורכיבי תזונה נוספים. משרד הבריאות פועל לתקן את התקנות כך שיחייבו גם את סימון תכולת הסוכרים במוצר, כחלק מסך הפחמימות.

הסימון התזונתי צריך להופיע על אריזת המזון במקום בולט לעין, בצורת טבלה ובסדר המופיע בתקנות. באריזות קטנות שלא מאפשרות סימון תזונתי בטבלה הוא יסומן בשורה/ות. על מנת שסימון המזון יהיה ברור ואחיד, ועל מנת להקל על ההשוואה בין מוצרים דומים, הערכים שבסימון חייבים להיות על בסיס שווה: במזון מוצק תכולת רכיבי התזונה תתייחס ל-100 גרם מזון ואילו במזון נוזלי ל-100 מיליליטר. ניתן להוסיף לסימון חובה זה סימונים נוספים, כגון: תכולת הרכיבים התזונתיים באריזה שלמה (למשל: במיכל יוגורט), תכולת הרכיבים התזונתיים במנת צריכה טיפוסית של מוצר (למשל: פרוסת לחם מתוך כיכר לחם פרוס או קרקר יחיד מתוך אריזת קרקרים).

בסימון התזונתי חובה לפרט את הערך הקלורי, את תכולת החלבונים, הפחמימות, השומנים והנתרן. יש לפרט גם את שיעור הכולסטרול, השומן הרווי וחומצות שומן טראנס.– במוצרים ששיעור סך השומן בהם גדול מ-2%, או במוצרים הכוללים התייחסות בסימון לאחד מרכיבי שומן, אלה גם אם שיעור סך השומן נמוכה מ-2%.

לעתים יופיע על האריזה מידע גם באשר לתכולת רכיבי תזונה אחרים, כמו סיבים תזונתיים, סוכרים, עמילנים, ויטמינים ומינרלים, בהתאם למפורט בתקנות. יש לציין תכולת סיבים תזונתיים רק כאשר המוצר כולל התייחסות אליהם. פירוט תכולת ויטמינים ומינרלים נדרש כאשר סימון המוצר כולל סימון של ויטמין או מינרל, ובתנאי שכמותו במזון גדולה או שווה מערך הסף שנקבע בתקנות.

^{סימון תאריכים}

כאשר קונים מזונות הנמכרים בתפזורת כשאינם ארוזים, כמו פירות וירקות, קל לזהות את מצבם ואת האפשרות לצרוך אותם. לעומת זאת, במזון ארוז יש להיעזר במידע המסומן על האריזה.

תאריך תפוגה
באופן כללי, היצרן אחראי לקבוע את משך חיי המדף של מוצרי מזון ארוזים מראש. היצרן קובע עד מתי המוצר טוב לשימוש או עד מתי המזון שומר על תכונותיו, איכותו ובטיחותו, ובהתאם לכך נקבע גם תאריך התפוגה ואופן סימונו. יחד עם זאת, חיי המדף של מספר מוצרי מזון מן החי, כגון בשר, דגים וביצים, נקבעו והוגבלו בחוק.

מוצר מזון אינו הופך בן לילה ממוצר תקין למזון שאינו ראוי למאכל. שינויים איכותיים במוצר הינם הדרגתיים ובדרך כלל מתרחשים עם חלוף זמן, בין היתר כתוצאה מחשיפה לאור, לחמצן באוויר, לטמפרטורה גבוהה ועוד. עם זאת, צריכת מזונות רגישים לרבות מזון מן החי שפג תוקפם עלולה לסכן את בריאותכם. לכן, מומלץ לקנות מזון אך ורק ממקומות מסודרים ומורשים, ויש לוודא בעת הקניה, כי למוצר נותרו חיי מדף המתאימים לתקופה שבה הוא מתכוון לאחסן אותו או להשתמש בו.

 תאריך התפוגה ("תאריך עמידות מינימלית") יופיע על המוצר באחת משתי דרכים:

• "לשימוש עד ..." – במקרים של מזון הרגיש מאוד לקלקול מיקרוביאלי, אשר עלול להוות סכנה מיידית לבריאות האדם לאחר תקופה קצרה. לאחר מילים אלו יופיע התאריך שעד אליו המזון נשמר כשהוא בטוח לצריכה או הפניה למיקום על האריזה שבו יופיע התאריך. מעבר לתאריך זה מומלץ לא לצרוך את המזון.
• "עדיף להשתמש לפני..." – במקרים של מזון שאינו רגיש לקלקול מיקרוביאלי. לאחר מילים אלו יופיע התאריך שעד אליו המזון שומר על האיכות המצופה ממנו או הפניה למיקום על האריזה שבו יופיע התאריך. לעיתים המזון בטוח לשימוש גם לאחר שהתאריך המסומן חלף, בתנאי שהוראות האחסון קוימו והאריזה לא נפגעה. יחד עם זאת, לאחר התאריך המסומן עלול המזון לאבד מתכונותיו האופייניות באופן הדרגתי, כגון: פגיעה בטעם, במרקם וכדומה.

חל איסור לשנות את תאריך התפוגה המסומן על המוצר, למעט במקרה שבו חלה טעות בסימון המוצר שעדיין לא שווק מהמפעל.

המזונות הבאים פטורים מסימון תאריך תפוגה:

• יינות, לרבות יינות מבעבעים, יינות מתובלים וכן משקאות כוהליים דומים להם המיוצרים מפירות שאינם ענבים;
• משקאות המכילים כוהל אתילי בריכוז מעל 10% בנפח
• מוצרי מאפה הנצרכים בד"כ 24 שעות ממועד ייצורם
• חומץ סינתטי
• מלח בישול
• סוכר (מוצק)
• דברי מתיקה המורכבים מסוכרים שהוספו להם רק חומרי טעם וריח ו/או צבעי מאכל;
• גומי לעיסה.

תאריך ייצור 
באופן כללי, חלה חובה על היצרן לסמן על המוצר גם את תאריך הייצור. היצרן פטור מחובה זו אם סימן על המוצר כנדרש לעיל את תאריך התפוגה, ובנוסף דיווח מראש לרשויות המוסמכות על פרק הזמן שבין תאריך הייצור לבין תאריך התפוגה המסומן על אריזת המוצר.

הוראות החסנה, הובלה ושימוש

על מנת לשמור על איכות המזון וצריכה בטוחה שלו, יש להקפיד לאחסן אותו בצורה נכונה ולהשתמש בו לפי הוראות היצרן, המופיעות על האריזה.

היצרן חייב לציין הוראות אלה במקרים הבאים:

• אם המזון צונן לטמפרטורה נמוכה מ-8 מעלות צלסיוס, או שהמזון הוקפא;
• אם יש הוראות מיוחדות לטיפול במזון קודם לפתיחת האריזה או לאחר פתיחתה;
• כאשר הדבר מתחייב ממהות המוצר, כמו למשל :"להחזיק במקום יבש", "קריר", "לא להקפיא שנית לאחר הפשרה" וכדומה.

חשוב להקפיד על ההוראות, במיוחד אם צוין כי יש לאחסן את המזון בקירור או בהקפאה.
יש להימנע מקניית מזון המאוחסן שלא בהתאם להוראות היצרן.

כשרות

• כל מזון המסומן במילה "כשר", יסומן גם בשם נותן ההכשר ומקום יישובו, או בסימן רשום בארץ של הארגון נותן ההכשר.
• מומלץ להוסיף למילה "כשר" את המילים "בשרי", "חלבי", "לפסח" וכדומה – לפי מהות העניין ובאחריות נותן ההכשר.
• מוצרי בשר, לרבות עוף ודגים שהם לא ממין כשר, יסומנו במילים "לא ממין כשר".

סימוני רשות: תיאור תכולת רכיבים תזונתיים

יצרנים יכולים להוסיף על תווית המזון תיאורים מילוליים של ההרכב התזונתי או נוכחותם של רכיבים תזונתיים מסוימים, בתיאורים מקדימים כגון: "נטול...", "ללא...", "דל...", "דל מאד ב...", "מופחת...", "קל", "דיאט" וכדומה. התקן מגדיר את התנאים שבהם אפשר להוסיף סימונים אלו.

נטול/ללא...

• ללא – המזון מטבעו אינו מכיל את הרכיב התזונתי המדובר
• נטול – המזון אינו מכיל את הרכיב התזונתי הודות לתהליך הייצור

באילו תנאים אפשר לסמן מזון כ"נטול/ללא"?

• כולסטרול – כאשר יש עד 2.5 מ"ג כולסטרול ב-100 גרם מוצר;
• נתרן – עד 5 מ"ג נתרן ב-100 גרם מוצר;
• שומן – עד שיעור של 0.5% ממשקל המזון.

דל.../ דל מאוד ב...
אפשר לסמן מזון כ"דל" ברכיב התזונתי מסוים כאשר הערך הקלורי או תכולתו אינם גדולים מהערכים הנקובים הבאים:

• כולסטרול – עד 30 מ"ג/100 גר'
• שומן – עד 2% במשקל
• נתרן:
• 
  
  • "דל נתרן" – עד 120 מ"ג/100 גר'
  • "דל מאד בנתרן" – עד 40 מ"ג ב-100 גרם/מ"ל מוצר;
• ערך קלורי (דל קלוריות) :
• 
  
  • מזון מוצק, מוצרי חלב נוזליים – עד 40 קק"ל (קילו-קלוריות) ב-100 גרם מוצר;
  • מזון נוזלי, למעט מוצרי חלב נוזליים – עד 20 קק"ל ב-100 גרם/100 מ"ל מוצר.

מופחת...
אפשר לסמן מוצר כ"מופחת..." כאשר הערך הקלורי או תכולת רכיב התזונתי הופחתו בהשוואה למוצר מזון דומה, על פי הפירוט הבא:

• ערך קלורי – עד ל-2/3 ממוצר דומה;
• תכולת נתרן – עד ל-3/4 ממוצר דומה – כלומר 25% פחות ממוצר מזון דומה;
• תכולת כולסטרול – עד ל-2/3;
• תכולת שומן – עד ל-2/3;

קל – במוצר המתאים מבחינת הערך הקלורי שלו ל"מופחת קלוריות" (עד 2/3 ממוצר דומה) ושסומן בכינוי זה, מותר לסמנו כ"קל" או "קלה", או מילים שקולות להן, למשל "לייט".

דיאט/דיאטתי – מוצר מזון שסומן בכינוי "דל קלוריות" (עד 20/40 קילו-קלוריות ל-100 גרם/מ"ל מוצר, בהתאם לסוג המזון – ראו למעלה).

סימוני רשות: כינוי המזון כ"טבעי"

בתקן קיימת הבחנה בין מוצר מזון המכונה בכללותו "טבעי", לבין מוצר המיוצר מרכיבים טבעיים.

• מותר לסמן מוצר מזון יחיד או מקטע שלו בכינוי "טבעי", ללא מילים נלוות, כל עוד המזון אינו תערובת של מזונות ושאין בו תוספת רכיבים, ושלא עבר תהליכים אחרים מהתהליכים המפורטים בתקן.
• סימון בכינוי "רכיב טבעי" – מותר כאשר הרכיב הופק ממזון העונה לקריטריון שלעיל ולעיתים אגב שימוש בתהליכים נוספים המפורטים בתקן.
• מוצר מזון שיוצר באמצעות ערבוב של שני "רכיבים טבעיים" או יותר ואינו מכיל רכיבים שאינם טבעיים, מותר לכנותו "מרכיבים טבעיים" אולם אסור לכנות את מוצר המזון כ"טבעי".
• מזון המכיל רכיב כלשהו שאינו "רכיב טבעי", לדוגמא חומר טעם וריח מלאכותי, אסור לסמנו בכינוי "טבעי" או בכינוי "מרכיבים טבעיים", אולם מותר לציין את המילה "טבעי" ברשימת הרכיבים לצד הרכיב הטבעי.
• "רכיב דמוי טבעי" – כאשר יש במוצר רכיב הזהה להרכבו הכימי ל"רכיב טבעי" אך הוא הופק באופן סינתטי, אפשר להוסיף את הכינוי "דמוי טבעי" לצד הרכיב ברשימת הרכיבים בלבד, אך לא בסימון המוצר כולו.

סימוני רשות: כינוי המזון כ"טרי"

ככלל, מזון יסומן בכינוי "טרי" עקב אם הוא בלתי מעובד – אם הוא מזון גולמי וכן אם הוא לא הוקפא או עבר טיפול תרמי (טיפול בחום) או תהליך שימור כלשהו.

למרות זאת, במקרים מסוימים המזון עבר תהליכים כלשהם (המפורטים בתקן) ועדיין ניתן לכנותו "טרי". לדוגמה, ניתן לכנות חלב מפוסטר המשווק כשהוא מצונן כחלב "טרי" למרות שעבר פסטור, וזאת כמובן מטעמים של בטיחות צריכתו.

הכללים לעניין סימון "טרי" שבתקן הכללי אינם חלים על בשר ומוצרי בשר. במוצרים אלה התנאי לסימון במילה "טרי" נקבע בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו, 2015, המגדיר בשר טרי כ"בשר שלא עבר עיבוד כלשהו, למעט צינון בטמפרטורה שלא עלתה על 4 מעלות צלזיוס ולא פחתה מאפס מעלות צלזיוס, ובלבד שנשמרו טעמו, צבעו, ריחו ומרקמו של הבשר".

חקיקה בנושא סימון מזון

בישראל ,כמו במדינות מערביות אחרות, סימון מוצרי מזון מעוגן ומוסדר בחקיקה.

בארץ, החקיקה הראשית כוללת את צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון),התשנ"ט 1998, אשר על-פיו סימון מוצרי מזון ארוז מראש ייעשה כמפורט בתקן מס' 1145 של מכון התקנים, שהוא תקן "גג" רוחבי המסדיר את הוראות הסימון הכלליות במזון ארוז מראש.

מכוח פקודת בריאות הציבור (מזון) (נוסח חדש) התשמ"ג 1983 (המוחלפת באופן הדרגתי בחוק ההגנה על בריאות הציבור התשע"ו 2015) חוקקו תקנות העוסקות ,בין השאר בנושאים ספציפיים הקשורים במזון, ובכלל זה תקנות העוסקות בסימון כגון: תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי) התשנ"ג 1993, תקנות בריאות הציבור(מזון) (סימון גלוטן) התשנ"ו 1996, תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תחליף חלב אם), התש"ן 1990 ועוד.

תקנים

ת"י 1145 לסימון מזון ארוז מראש הוא תקן רשמי המחייב כל יצרן יבואן ומשווק בדרישותיו. תקן זה קובע דרישות לסימון מזון ארוז מראש המיועד למכירה קמעונית, למעט פירות וירקות לא מעובדים.
כמו כן קובע התקן דרישות לסימון מזון ארוז מראש שאינם מיועדים למכירה קמעונאית:

• מזון לייצור תעשייתי
• מזון באריזה סיטונית
• מזון ארוז מראש שהוא צירוף של יחידות אריזה

בתקן מובא מידע בסיסי שיש לציין מראש על גבי כל מוצר מזון ארוז כמפורט לעיל. ת"י 1145 פורסם בשנת 1982 ועודכן פעמים אחדות. עם זאת ,לנוכח ההתפתחויות שחלו בעשור האחרון בענף המזון והגברת מודעות הצרכנים לנושאים הקשורים בסימון, הוחלט במכון התקנים על עדכון מקיף של התקן.

חשוב לציין כי יש דרישות סימון נוספות למוצרי מזון ספציפיים המפורטות בתקני מזון מיוחדים ולכן במידה ויש סתירה בין דרישות הסימון בתקן 1145 לבין דרישות הסימון של תקן מיוחד החל על מזון מסוים או על קבוצת מזונות מסוימת, הדרישות המחייבות תהיינה הדרישות שבתקן המיוחד או הקבוצתי.